"לאן נעלמו השעתיים האלה?"

"כל היום הייתי עסוק ב-OCD."

"אני יודע שהייתי יכול להספיק כל כך הרבה יותר."

אחד הדברים המתסכלים ב-OCD הוא לא רק החרדה שההפרעה גורמת, אלא גם כמות הזמן שהיא יכולה לקחת.

לפעמים מדובר בכמה דקות בכל פעם.

ולפעמים שעות שלמות.

לא רק טקסים פיזיים לוקחים זמן

כשחושבים על טקס כפייתי, קל לדמיין רחיצת ידיים, בדיקות או סידור.

אבל OCD יכול לקחת זמן גם בלי שאף אחד מבחוץ יראה טקס.

מחשבות כפייתיות יכולות להפוך לשעות של:

• ניתוח מחשבות.

• בדיקת זיכרונות.

• ניסיון להבין "מה זה אומר".

• שחזור אירועים.

• השוואת אפשרויות.

• חיפוש ודאות.

• בדיקה של רגשות.

• חיפוש מידע באינטרנט.

• בקשת אישור מאנשים אחרים.

כל אלה יכולים להיראות כמו "סתם חשיבה", אבל עבור האדם הם יכולים להיות חלק ממעגל ה-OCD.

איך כמה דקות הופכות לשעות?

לעיתים המעגל נראה כך:

מופיעה מחשבה.

↓

נוצר ספק.

↓

מנסים לפתור אותו.

↓

מגיעה הקלה.

↓

מופיע ספק חדש.

↓

מנסים לפתור גם אותו.

וכך ממשיכים.

הבעיה היא שה-OCD כמעט תמיד מסוגל להמציא עוד שאלה.

גם אחרי שמתקבלת תשובה, המוח יכול לשאול:

"אבל מה אם?"

הטקס חייב להיות "מושלם"

אצל חלק מהאנשים יש תחושה שהטקס לא הסתיים עד שהוא נעשה בצורה מסוימת.

לכן פעולה שאמורה לקחת שתי דקות יכולה להימשך עשרים דקות.

ואז מגיע ספק:

"אולי לא עשיתי את זה מספיק טוב?"

והפעולה מתחילה שוב.

כך הזמן הולך ומצטבר.

גם הימנעות יכולה לבזבז זמן

לא כל הזמן שה-OCD לוקח נראה כמו טקס.

לפעמים חלק מהזמן מושקע בתכנון איך להימנע.

"באיזו שעה כדאי לצאת?"

"מי יהיה שם?"

"אולי עדיף לא ללכת בכלל."

"מה אם אצטרך להתמודד עם המחשבה?"

התכנון הזה יכול להיות ממושך מאוד.

ובסופו של דבר האדם עדיין לא עושה את הדבר שרצה לעשות.

ומה המחיר של הזמן הזה?

הזמן שנלקח על ידי OCD הוא לא רק מספר על השעון.

הוא יכול לבוא על חשבון:

עבודה.

לימודים.

שינה.

חברים.

זוגיות.

תחביבים.

מנוחה.

זמן עם המשפחה.

לפעמים האדם מרגיש שהוא "חי סביב ה-OCD".

"אני חייב לסיים את הטקס לפני שאני ממשיך"

זו אחת המלכודות הקשות.

ה-OCD מציב תנאי:

"קודם תפתור את זה, אחר כך תוכל להמשיך."

אבל אם מחכים שהספק ייעלם לחלוטין, אפשר להיתקע במקום במשך זמן רב.

הדרך החוצה אינה בהכרח לפתור את הספק.

אפשר ללמוד להמשיך למרות שהוא עדיין שם.

לא כל זמן מחשבתי הוא בזבוז

חשוב גם להבדיל בין חשיבה רגילה לבין כפייתיות.

לחשוב על החלטה חשובה, לבדוק מידע או לנסות להבין משהו אינם בהכרח טקס.

השאלה היא מה התפקיד של ההתנהגות.

האם אני מחפש מידע כדי לקבל החלטה?

או שאני ממשיך לבדוק כי אני חייב להגיע לוודאות מוחלטת?

האם אני חושב על אירוע כדי ללמוד ממנו?

או שאני משחזר אותו שוב ושוב כי אני מרגיש שאני חייב להיות בטוח שלא עשיתי משהו לא בסדר?

ההבדל נמצא לעיתים בדפוס ובמטרה.

אפשר להחזיר את הזמן

המטרה בטיפול ב-OCD אינה בהכרח לגרום לכך שלא יהיו יותר מחשבות.

המטרה היא להפחית את הזמן והאנרגיה שהאדם נאלץ להשקיע בתגובה אליהן.

ב-CBT וב-ERP ניתן לעבוד בהדרגה על הפחתת טקסים, בדיקות, הימנעויות וחיפוש אישור.

עם הזמן, דברים שבעבר דרשו שעה יכולים להתחיל לקחת דקות.

ולפעמים האדם מגלה כמה זמן התפנה לו כשה-OCD כבר לא מנהל כל רגע.

חשוב לזכור

אם אתה מרגיש שהיום שלך נעלם בתוך מחשבות וטקסים, אתה לא מדמיין את זה.

OCD באמת יכול לקחת זמן רב.

אבל הזמן הזה אינו חייב להישאר בידיים של ההפרעה.

המטרה אינה לנצח כל מחשבה.

המטרה היא להפסיק לתת לכל מחשבה דרישה לקבל את הזמן שלך.