כשהילד מתמודד עם OCD, לפעמים ההורים מוצאים את עצמם משתתפים בטקסים שלו.

הילד יכול לבקש מאמא לבדוק את הדלת שוב, מאבא לשטוף משהו, מההורה לענות שוב ושוב על אותה שאלה, או מכל בני הבית להתנהל בצורה מסוימת כדי להפחית את החרדה שלו.

בהתחלה זה יכול להיראות כמו עזרה.

אבל כאשר ההורה משתתף באופן קבוע בטקסים, הוא עלול להפוך לחלק ממעגל ה-OCD.

למה הורה משתתף בטקסים?

ברוב המקרים ההורה לא עושה זאת כדי "לעודד את ה-OCD".

להפך.

הוא רואה את הילד סובל ורוצה להפסיק את החרדה.

אם הילד אומר: "אמא, תבדקי שהדלת נעולה."

והאם בודקת, הילד נרגע.

אם הילד מבקש שוב: "תבדקי עוד פעם."

והיא בודקת שוב, גם הפעם יש הקלה.

כך ההורה והילד יכולים להיכנס למעגל שבו הטקס נותן הקלה בטווח הקצר, אבל מחזק את ה-OCD בטווח הארוך.

איך הורה יכול להשתתף בטקס?

השתתפות משפחתית ב-OCD יכולה להיראות בדרכים רבות.

לדוגמה:

• לבדוק שוב ושוב שהדלת נעולה.
• לענות שוב ושוב על אותה שאלה.
• להרגיע את הילד שהוא לא עשה משהו רע.
• לשטוף או לנקות עבורו דברים.
• לבצע טקסים שהילד עצמו לא מסוגל לבצע.
• להתאים את ההתנהלות של כל המשפחה לדרישות של ה-OCD.
• להימנע ממקומות, אנשים או פעילויות בגלל הפחדים של הילד.
• לעזור לילד לבצע טקסים מנטליים או לספק לו מידע שמטרתו להרגיע אותו.

לא תמיד קל לזהות שהדברים האלה הם חלק מה-OCD, במיוחד כאשר הם הפכו להרגל משפחתי.

אז האם פשוט צריך להפסיק להשתתף?

לא בהכרח בבת אחת.

אם המשפחה השתתפה בטקסים במשך תקופה ארוכה, הפסקה פתאומית יכולה להיות קשה מאוד.

הילד עלול לחוות עלייה בחרדה, וההורה עלול להרגיש שהוא "נוטש" אותו דווקא כשהוא הכי זקוק לעזרה.

לכן חשוב שהפחתת ההשתתפות המשפחתית תהיה חלק מתוכנית מסודרת, במיוחד כאשר הילד נמצא בטיפול.

אפשר להיות תומכים בלי לבצע את הטקס

הורה יכול לומר:

• "אני רואה שקשה לך."
• "אני יודע שאתה רוצה שאבדוק את זה שוב."
• "אני לא אעשה את הבדיקה, אבל אני אשאר איתך בזמן שהחרדה עולה."

זה מסר שונה מאוד מ: "אני לא עוזר לך יותר."

ההורה ממשיך להיות נוכח ותומך, אבל לא עושה את הפעולה שה-OCD דורש.

מה אם הילד כועס?

זה יכול לקרות.

כאשר מפסיקים להשתתף בטקס, החרדה של הילד עלולה לעלות. הוא יכול לבכות, לכעוס, להתחנן או להגיד: "אבל אני חייב שתעשה את זה!"

התגובה של ההורה צריכה להיות רגועה ועקבית.

אפשר לומר: "אני יודע שזה מאוד קשה לך. אני לא כועס עליך. אני פשוט לא רוצה לעזור ל-OCD."

חשוב לזכור שהילד אינו מנסה בהכרח "לשלוט" בהורה.

הוא בעצמו נמצא במצוקה ויכול להרגיש שהטקס הוא הדרך היחידה שלו להתמודד.

מה אם ההורה כבר משתתף בטקסים במשך שנים?

אין סיבה להאשים את עצמכם.

הרבה הורים מתחילים להשתתף בטקסים מתוך אהבה, פחד ודאגה לילד.

לפעמים הם בכלל לא יודעים שההשתתפות שלהם יכולה לשמר את ה-OCD.

הדבר החשוב הוא לזהות את הדפוס וללמוד כיצד לשנות אותו.

ומה לגבי הרגעה?

הרגעה היא אחת הצורות הנפוצות ביותר של השתתפות ב-OCD.

הילד שואל: "את בטוחה שלא יקרה כלום?"

ההורה עונה. 

כעבור דקה הילד שואל שוב.

ההורה שוב עונה.

אחרי כמה פעמים כבר לא מדובר רק בשיחה בין הורה לילד, אלא בדפוס שיכול לתפקד כקומפולסיה.

במקרים כאלה אפשר ללמוד לתת לילד תמיכה רגשית בלי לספק שוב ושוב את הוודאות שה-OCD דורש.

חשוב שההורה והילד יהיו באותו צד

הורה לא צריך להילחם בילד.

המאבק הוא לא: הורה נגד הילד.

אלא: הורה וילד נגד ה-OCD.

זו הבחנה חשובה.

אפשר להגיד: "אני יודע שה-OCD אומר לך שאתה חייב שאבדוק את זה. אני לא אעשה את הבדיקה, אבל אני איתך."

כך הילד מקבל מסר ברור:

אני לא לבד בהתמודדות, אבל גם לא חייב לבצע כל מה שה-OCD דורש ממני.

הדרכת הורים יכולה להיות חלק חשוב מהטיפול

כאשר ילד מתמודד עם OCD, הטיפול לא תמיד צריך להתמקד בילד בלבד.

גם להורים יש תפקיד משמעותי.

הדרכת הורים יכולה לעזור לזהות השתתפות משפחתית ב-OCD, להבין כיצד להגיב לבקשות להרגעה וללמוד כיצד להציב גבולות מול הטקסים בלי לפגוע בקשר עם הילד.

ומה לגבי הזכויות של הילד?

כאשר ה-OCD משפיע באופן משמעותי על התפקוד של הילד, חשוב שההורים יכירו גם את הזכויות שעשויות לעמוד לרשותם. אם אתם שוקלים להגיש תביעה לקצבת ילד נכה, הכנתי מדריך דיגיטלי להורים לילדים עם OCD – קצבת ילד נכה, שמסביר מה חשוב לתעד, אילו מסמכים להכין ואיך להתכונן לתהליך ולוועדה הרפואית.

בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי הכולל חשיפה ומניעת תגובה (ERP), ניתן לעבוד גם על הפחתת ההשתתפות של בני המשפחה בטקסים.

לסיכום

הורה לא צריך להיות חלק מהטקס של הילד רק כדי להוריד את החרדה שלו באותו רגע.

השתתפות בטקס יכולה לספק הקלה זמנית, אבל היא עלולה לחזק את מעגל ה-OCD.

המטרה אינה להפסיק לתמוך בילד.

להפך.

המטרה היא ללמוד לתמוך בילד – ולא ב-OCD.

אפשר לומר:

"אני לא אעשה את הטקס בשבילך, אבל אני אשאר איתך בזמן שאתה מתמודד עם החרדה."

זה יכול להיות קשה בהתחלה, אבל זו דרך לעזור לילד לבנות בהדרגה את היכולת להתמודד בלי שה-OCD ינהל אותו ואת המשפחה.