אפשר להיות מוקפים באנשים ועדיין להרגיש לבד.

אצל אנשים עם OCD, תחושת הבדידות יכולה להיות חזקה במיוחד. לא תמיד בגלל שאין אנשים בסביבה, אלא בגלל התחושה שאף אחד לא באמת יודע מה מתרחש בתוך הראש.

יש מחשבות שמפחיד לספר, יש טקסים שמסתירים ויש רגעים שבהם האדם עצמו חושש שאם אחרים יידעו מה עובר עליו, הם יחשבו עליו משהו שלילי.

"אם הם רק היו יודעים מה אני חושב…"

מחשבות טורדניות יכולות להיות מנוגדות לחלוטין לערכים ולאופי של האדם. דווקא בגלל שהמחשבה כל כך מפחידה או לא מקובלת מבחינתו, הוא עלול להסיק: "מה זה אומר עליי שיש לי מחשבה כזאת?", "מה אם אנשים יחשבו שאני באמת רוצה את זה?", "מה אם יגלו שאני חושב ככה?". במקום לשתף, האדם מתחיל להסתיר וככל שמסתירים יותר, כך אפשר להרגיש לבד יותר.

הבושה יכולה להרחיק מאנשים

OCD יכול להיות מלווה בבושה. אדם יכול להתבייש בטקסים שלו, בפחדים שלו או בשאלות שהוא שואל שוב ושוב. הוא עלול לחשוב: "אני לא רוצה שיחשבו שאני מוזר", "אני לא רוצה שיצחקו עליי" "אני לא רוצה שיחשבו שאני משוגע" לכן הוא מעדיף לא לדבר, לפעמים אפילו עם האנשים הקרובים אליו ביותר.

גם הימנעות חברתית יכולה להיכנס לתמונה

כאשר מפגשים חברתיים מעוררים מחשבות טורדניות או חשש מטקסים, האדם עלול להתחיל להימנע.

לא ללכת לאירועים, לא להיפגש עם חברים, להימנע ממקומות מסוימים, לבטל ברגע האחרון ולהישאר בבית.

בהתחלה ההימנעות יכולה להביא הקלה אבל בהמשך היא עלולה לצמצם את החיים ולהגביר את תחושת הבדידות.

"אף אחד לא מבין"

אנשים סביב האדם יכולים לראות רק חלק קטן ממה שקורה. הם רואים מישהו שמאחר, מישהו שבודק משהו שוב, מישהו שלא רוצה להגיע למקום מסוים, מישהו ששואל את אותה שאלה שוב ושוב.

הם לא תמיד רואים את המאבק הפנימי שמתרחש מאחורי ההתנהגות. לכן האדם יכול להרגיש: "אם הם לא חווים את זה, הם לא יכולים להבין."

והתחושה הזאת יכולה לגרום לו להתרחק עוד יותר.

לפעמים דווקא בקשת עזרה הופכת לחלק מה-OCD

יש הבדל בין שיתוף וקבלת תמיכה לבין חיפוש אישור כפייתי.

אדם יכול לספר למישהו מה עובר עליו ולבקש תמיכה אבל אם הוא שוב ושוב שואל: "אתה בטוח שלא עשיתי משהו רע?" "אתה בטוח שהמחשבה הזאת לא אומרת עליי כלום?" "אתה בטוח שהכול בסדר?"

הבקשה יכולה להפוך לחלק ממעגל ההרגעה של ה-OCD. לכן חשוב ללמוד גם איך לקבל תמיכה בלי להפוך את האדם האחר למקור בלתי נגמר של ודאות.

למה לפעמים קל יותר לדבר עם אדם שמתמודד עם OCD?

כאשר אדם פוגש מישהו שמכיר את ההפרעה, יכולה להיות תחושה של: 

• "סוף סוף מישהו מבין."
• לא צריך להסביר כל פרט.
• לא צריך להתנצל על מחשבה.
• ולא צריך להוכיח שהטקס באמת קיים.
• עצם הידיעה שאחרים חווים דברים דומים יכולה להפחית את תחושת הזרות.

OCD לא חייב להישאר סוד

אדם לא חייב לספר לכל אחד את כל מה שעובר עליו. שיתוף הוא בחירה אישית. אבל אם הפחד ממה שאחרים יחשבו גורם להסתיר הכול ולהישאר לבד, כדאי לשקול עם מי אפשר לדבר. אדם קרוב,  איש מקצוע, קבוצת תמיכה, או אדם אחר שמתמודד עם OCD.

לא צריך לספר הכול בבת אחת. לפעמים מספיק להתחיל במשפט: "יש לי OCD, ויש דברים שקשה לי לדבר עליהם."

טיפול יכול לעזור גם למעגל הזה

כאשר מטפלים ב-OCD, לא עובדים רק על המחשבות עצמן. אפשר לעבוד גם על הימנעות, על טקסים, על חיפוש אישור ועל הפחד להתמודד עם מצבים שמפעילים את ההפרעה.

בהדרגה אפשר להחזיר לחיים דברים שה-OCD גרם לאדם להתרחק מהם כמו מפגש חברתי, יציאה מהבית, שיחה, זוגיות, עבודה ודברים שפעם היו חלק טבעי מהחיים.

חשוב לזכור

העובדה שאתה מרגיש לבד לא אומרת שאף אחד לא יכול להבין אותך. והעובדה שיש לך מחשבה טורדנית שאתה מתבייש בה לא אומרת שהיא מגדירה אותך.

OCD יכול לגרום לאדם להסתגר, להסתיר ולהתרחק. אבל ההפרעה אינה חייבת לקבוע כמה מקום יהיו לאנשים אחרים בחיים שלך.

אפשר להתחיל בהדרגה לשבור את הסוד, לצמצם את ההימנעות ולבנות מחדש קשר עם העולם גם אם ה-OCD עדיין נמצא שם.