OCD יכול להשפיע לא רק על המחשבות והטקסים, אלא גם על החיים החברתיים.

אדם שמתמודד עם OCD עלול להתחיל להימנע מחברים, משפחה, יציאה מהבית, אירועים חברתיים, לימודים או עבודה – לא מפני שהוא לא רוצה להיות עם אנשים, אלא מפני שהמפגש החברתי עלול לעורר מחשבות טורדניות, חרדה או צורך לבצע טקסים.

לפעמים ההימנעות מתחילה מדבר קטן. מפגש אחד שמרגיש קשה, אחריו ביטול של מפגש נוסף, ובהדרגה העולם החברתי הולך ומצטמצם.

למה OCD גורם להימנעות מאנשים?

OCD יכול ליצור תחושה שאי אפשר להיות רגועים או בטוחים בסיטואציות חברתיות.

לדוגמה:

• "מה אם אגיד משהו לא בסדר?"
• "מה אם פגעתי בו בלי לשים לב?"
• "מה אם אנשים חושבים עליי משהו רע?"
• "מה אם אני אעשה משהו מביך?"
• "מה אם אני לא אצליח לשלוט במחשבה?"
• "מה אם המחשבה הזאת תופיע בזמן שאני עם אנשים?"
• "מה אם אני אעשה טעות ולא אזכור אחר כך?"
• "מה אם אני אגע במשהו מזוהם ואז אגע באדם אחר?"

המחשבה עצמה יכולה ליצור חרדה, והאדם מתחיל לחפש דרך להימנע ממנה.

אחת הדרכים הקלות ביותר היא פשוט לא להגיע.

ההימנעות יכולה להרגיש כמו פתרון

אם אדם חושש ממפגש חברתי ומחליט לא להגיע, החרדה יכולה לרדת.

לרגע הוא מרגיש:

"איזה מזל שלא הלכתי."

אבל המוח עלול ללמוד מזה משהו אחר:

"טוב שלא הלכתי. כנראה שבאמת היה מסוכן או בלתי נסבל."

בפעם הבאה המפגש יכול להרגיש מאיים אפילו יותר.

כך ההימנעות עלולה להפוך לחלק ממעגל ה-OCD.

לפעמים האדם מגיע למפגש – אבל עדיין נמנע

הימנעות אינה חייבת להיות "אני לא הולך".

אפשר להגיע למפגש ועדיין לבצע התנהגויות שמטרתן לשלוט בחרדה.

לדוגמה:

• לתכנן מראש בדיוק מה להגיד.
• לשחזר בראש שיחות קודמות.
• לבדוק שוב ושוב איך האדם השני הגיב.
• לשאול חברים אם אמרתי משהו לא בסדר.
• לבדוק את הבעת הפנים של האדם השני.
• להימנע מנושאים מסוימים.
• לדבר כמה שפחות כדי לא לטעות.
• לנסות לא לחשוב מחשבות מסוימות.
• לבדוק כל הזמן מה אני מרגיש.

מבחוץ האדם יכול להיראות כאילו הוא משתתף באופן רגיל.

אבל בתוך הראש יכולה להתנהל עבודה כפייתית מתישה.

מה ההבדל בין OCD לבין חרדה חברתית?

יש חפיפה מסוימת בין OCD לבין חרדה חברתית, ושתי ההפרעות יכולות לגרום להימנעות מאנשים וממצבים חברתיים.

אבל המנגנון לא בהכרח זהה.

בחרדה חברתית, החשש המרכזי יכול להיות מביקורת, מבוכה או הערכה שלילית מצד אחרים.

ב-OCD, ההימנעות יכולה לנבוע מאובססיה מסוימת ומניסיון למנוע ספק, סכנה או תוצאה שנתפסת כבלתי נסבלת.

לדוגמה, אדם עם OCD של פגיעה יכול להימנע ממפגש משום שהוא מפחד שאולי יפגע באדם אחר.

אדם עם OCD של מוסר יכול להימנע מאנשים משום שהוא חושש שאולי פגע בהם בעבר ויצטרך להתמודד עם השאלה.

אדם עם OCD של זיהום יכול להימנע ממפגשים בגלל פחד מהדבקה או מזיהום.

לכן חשוב להבין מה עומד מאחורי ההימנעות ולא להניח שכל הימנעות חברתית היא בהכרח חרדה חברתית.

איך ההימנעות משפיעה על החיים?

ככל שההימנעות מתרחבת, היא יכולה להשפיע על תחומים רבים.

אדם יכול להתחיל:

• להיפגש עם פחות חברים.
• להפסיק להגיע לאירועים.
• להימנע ממקומות ציבוריים.
• לדחות הזמנות.
• להתרחק ממשפחה.
• להימנע מדייטים.
• להפסיד לימודים או עבודה.
• להישאר יותר ויותר בבית.

בהדרגה, האדם יכול להרגיש שהחיים שלו מצטמצמים.

וזה יכול ליצור גם בדידות, תסכול ותחושה שה-OCD מנהל את החיים.

למה קשה כל כך לחזור לחיים החברתיים?

אחרי תקופה ארוכה של הימנעות, עצם המחשבה על חזרה יכולה להרגיש מפחידה.

האדם יכול לחשוב:

"אני כבר לא יודע איך להיות עם אנשים."

"כולם ישימו לב שמשהו השתנה."

"אני לא אצליח להתמודד."

"אני חייב קודם להרגיש מוכן."

אבל אם מחכים להרגיש 100% מוכנים, לפעמים ההמתנה עצמה הופכת לעוד דרך להימנע.

בטיפול ב-OCD עובדים בהדרגה על חזרה למצבים שנמנעו מהם, תוך צמצום ההתנהגויות הכפייתיות.

לא צריך לחכות שהחרדה תיעלם

המטרה אינה להגיע למצב שבו מפגש חברתי לעולם לא יעורר חרדה.

אפשר להרגיש לא נוח ועדיין להישאר.

אפשר להרגיש ספק ועדיין לדבר.

אפשר לחשוב "אולי אמרתי משהו לא בסדר" ולא לבדוק מיד.

אפשר לא לדעת בוודאות מה אדם אחר חושב עליך – ולהמשיך בשיחה.

זה חלק מהלמידה שלא כל תחושה של איום דורשת פעולה.

ומה אפשר לעשות אם ה-OCD כבר צמצם את החיים החברתיים?

ראשית, כדאי לזהות מה בדיוק נמנעים ממנו ולמה.

אפשר לשאול:

"ממה אני מפחד שיקרה אם אלך?"

ואז:

"מה אני עושה כדי למנוע את הדבר הזה?"

כך אפשר להתחיל לזהות את הקשר בין האובססיה, החרדה וההימנעות.

אם ההימנעות משמעותית ופוגעת בתפקוד, כדאי לפנות לאיש מקצוע שמכיר OCD ויכול לבנות תהליך טיפולי הדרגתי ומתאים.

לסיכום

OCD יכול לגרום לאדם להתרחק מאנשים וממצבים חברתיים, גם כאשר הוא דווקא מאוד רוצה קשר, חברות וקרבה.

ההימנעות יכולה לספק הקלה בטווח הקצר, אבל היא עלולה לחזק את הפחד ואת התלות בהימנעות לאורך זמן.

הדרך החוצה אינה בהכרח להוכיח לעצמנו שהכול יהיה בסדר.

היא ללמוד בהדרגה שאפשר להיות עם אנשים גם כשיש ספק, חרדה או מחשבה טורדנית – בלי לתת ל-OCD להחליט בשבילנו לאן נלך, עם מי ניפגש ומה נעשה.

המידע בעמוד הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לאבחון או לטיפול מקצועי. אם את או אתה מתמודדים עם OCD וההימנעות החברתית פוגעת בחייכם, מומלץ לפנות לאיש מקצוע שמכיר את ההפרעה ואת הטיפול בה.