אחד הדברים הקשים ב-OCD הוא לא רק המחשבה הטורדנית עצמה, אלא התחושה שהיא אומרת משהו על מי שאנחנו.

מחשבה יכולה להופיע בלי שבחרנו בה, ועדיין לגרום לנו להרגיש אשמה: "איך יכול להיות שחשבתי דבר כזה?", "אולי זה אומר שאני אדם רע?", או "אם חשבתי את זה, אולי בעצם רציתי שזה יקרה?"

ב-OCD, האשמה יכולה להפוך לחלק משמעותי ממעגל ההפרעה.

למה מחשבות גורמות לאשמה?

מחשבות הן לא תמיד רצוניות. המוח מייצר מחשבות, תמונות, זיכרונות ותרחישים בלי שנבחר אותם.

אבל אנשים עם OCD עלולים לתת למחשבה משמעות גדולה מדי.

במקום:

"עלתה לי מחשבה מפחידה."

המוח אומר:

"אם חשבתי את זה, כנראה יש לזה משמעות."

מכאן יכולים להתחיל ספק, חרדה ואשמה.

האם מחשבה אומרת שאני רוצה לעשות את מה שחשבתי?

לא.

הופעה של מחשבה אינה הוכחה לרצון, לכוונה או לאופי של האדם.

אפשר לחשוב משהו שאנחנו ממש לא רוצים שיקרה.

למעשה, דווקא מחשבות שסותרות את הערכים שלנו יכולות להיות מאוד מטרידות.

לכן אדם יכול להיבהל ממחשבה ולשאול את עצמו:

"אם זה כל כך מזעזע אותי, למה בכלל חשבתי את זה?"

אבל עצם העובדה שהמחשבה גורמת למצוקה אינה הופכת אותה לאמת.

אשמה יכולה להפוך לטקס

ב-OCD האשמה לא תמיד נשארת רק רגש.

האדם עלול להתחיל לנסות "לפתור" אותה.

לדוגמה:

• לשחזר שוב ושוב מה קרה.

• לבדוק מה בדיוק חשבת.

• לנתח למה חשבת את המחשבה.

• לבדוק אם נהנית ממנה או נבהלת ממנה.

• לחפש סימנים לכך שאת או אתה אדם טוב.

• לבקש מאנשים אחרים אישור שלא עשית משהו רע.

• להתוודות שוב ושוב.

• להתנצל גם כשלא ברור שבכלל נעשה משהו שדורש התנצלות.

• לנסות להוכיח לעצמך שהמחשבה אינה משקפת אותך.

כל אלה יכולים להפוך לטקסים מנטליים או התנהגותיים.

"אבל מה אם באמת רציתי את זה?"

זה בדיוק סוג הספק שה-OCD יודע לייצר.

אחרי שמצאת תשובה אחת, יכולה להגיע שאלה נוספת:

"ומה אם אני משקר לעצמי?"

"ומה אם חלק ממני כן רצה?"

"ומה אם לא הייתי מספיק מזועזע?"

"ומה אם המחשבה חוזרת כי יש בה משהו אמיתי?"

הניסיון להגיע לתשובה מוחלטת עלול דווקא להחזיק את ה-OCD.

הבעיה אינה תמיד השאלה עצמה, אלא התחושה שחייבים לפתור אותה.

למה אנשים עם OCD יכולים להרגיש אשמים גם כשלא עשו דבר?

כי ה-OCD יכול לגרום לאדם להתייחס לאירוע פנימי כאילו הוא אירוע חיצוני.

מחשבה הופכת ל"משהו שעשיתי".

רגש הופך ל"הוכחה".

ספק הופך ל"סימן".

ואפשרות הופכת ל"סכנה".

כך אדם יכול להרגיש אשם בגלל משהו שלא בחר לחשוב עליו ושלא ביצע בפועל.

מה אפשר לעשות עם האשמה?

המטרה אינה לשכנע את עצמך שוב ושוב שאת או אתה אדם טוב.

גם זה עלול להפוך להרגעה כפייתית.

במקום זאת, בטיפול ב-OCD לומדים בהדרגה לא להגיב לכל מחשבה או ספק בטקס.

אפשר לזהות:

"זו מחשבה טורדנית."

ולאחר מכן לא להיכנס לחקירה אינסופית של מה היא אומרת עליי.

זה לא אומר להסכים עם המחשבה. זה אומר לא לנסות לפתור אותה בכל פעם שהיא מופיעה.

ומה אם עדיין מרגישים אשמה?

גם זה יכול לקרות.

המטרה אינה להגיע למצב שבו המחשבה נעלמת או שבו מרגישים מיד רגועים.

אפשר ללמוד לשאת את אי־הנוחות בלי לבצע את הטקס שנועד להעלים אותה.

עם הזמן, המוח יכול ללמוד שלא כל מחשבה דורשת תגובה.

חשוב לזכור

1. מחשבה אינה מעשה.
2. מחשבה אינה כוונה.
3. מחשבה אינה הוכחה לאופי שלך.

וב-OCD, הניסיון לקבל ודאות מוחלטת לגבי משמעות המחשבות עלול להפוך בעצמו לחלק מהבעיה.

אם המחשבות והאשמה סביבן גורמות למצוקה משמעותית או פוגעות בחיי היום-יום, כדאי לפנות לאיש מקצוע שמכיר OCD ויכול לסייע בהתמודדות מתאימה.